הקשר בין כלכלה התנהגותית, שכתוב עמוק, וקרדיט ועותקי חינם בספרים

לפני שנה-שנתיים תרגמתי את ספרו של דניאל כהנמן "לחשוב לאט, לחשוב מהר" להוצאת כנרת ומטר. היה זה ספר כרסתני למדי, משופע תיאורי מחקרים ומאמרים, שמספק לכל אדם רציונאלי הזדמנות להבין כמה הוא לא רציונאלי.* כאשר תרגמתי את הספר גם נתקלתי במונח "זרימה": מצב של ריכוז נטול-מאמץ ועמוק עד כדי כך שהם מאבדים את תחושת הזמן שלהם, ומפסיקים לחשוב על עצמם או על בעיותיהם. בפוסט "בשבחי הוורקוהוליקיות" טענתי להגנתי שלא כל הוורקוהולוקים חולי נפש. חלקם פשוט נכנסים למצב של זרימה כשהם עובדים ולכן רוצים לעבוד כמה שיותר.

גיבורי על – עדיף להיות איירון מן ולא דמות מסתורין

לפני כמה ימים, בגלל פגישה עם אדם העוסק בדבר, גנבתי למר מדור את "לא רציונאלי אבל לא נורא" מאת דן אריאלי, ושם נתקלתי בעוד מושג רלוונטי: "עבודה בעלת משמעות". על רגל אחת, לא די בכך שהממונים או הלקוחות יעריכו את העבודה שלכם כדי שתרגישו שהיא בעלת משמעות. תחושתכם הטובה – והמוטיבציה שלכם – תתעצם עשרות מונים אם 1. תקבלו קרדיט ברור על העבודה ו-2. תראו אותה כשהיא מוגמרת.

צירוף הגורמים האלה – הערכה, קרדיט, לחזות במוצר המוגמר – חזק עד כדי כך שאנשים שפעלו בתנאים האלה עבדו פי שלושה יותר מאשר אנשים שפעלו בתנאי התעלמות, אי מתן קרדיט והרס המוצר המוגמר לנגד עיניהם.

אז כמה מסקנות לענף המו"לות והתרגום:

1. כל עורכי התרגום צריכים לקבל קרדיט, ואולי הגיעה השעה לתת קרדיט גם למגיהים ולעורכי הסדרות.
2. כמו כן, המתרגמים צריכים לתת קרדיט למי שסייע להם בעבודה המורכבת של תרגום הספר (כמו גדוד העוזרים שגייסתי בתרגום גרגויל, שאכן קיבלו קרדיט בסוף הספר, באדיבות ההוצאה).
3. כפי שמתרגמים מקבלים עותקים מהספר שתרגמו (כלומר – המוצר המוגמר), גם יתר העושים במלאכה צריכים לקבל (אם ירצו. פה כבר נכנס גורם נוסף שצריך לשקול והוא שטחי הספריה).
4. מי יודע, הוצאות יקרות, אולי בתנאים האלה נסכים להמשיך לעבוד למרות הורדת התעריפים הניכרת בחודשים האחרונים, ולא נחפש לנו משרות מכניסות יותר… 😦
5. גם בתרגומים טכניים-מסחריים, אפשר להעלות את המוטיבציה פלאים אם המתרגם יקבל קרדיט ועותק.

אתם מוזמנים להוסיף מסקנות רלוונטיות.

* בגלל השתלשלות אירועים שתישאר חסויה עד מותם של חלק מהמעורבים בדבר, שוכתב התרגום עמוקות. כשהתקשרו אלי מההוצאה להגיד שהעורכת ששכתבה תקבל קרדיט, התרגזתי בתחילה, אבל אחרי עוד כמה שניות של מחשבה, אמרתי: "תפדל. עבדה קשה, מגיע לה." ושמה אכן מופיע לצד שמי בעמודים הראשונים של הספר.

מחפשים תרגומי שירה? – פוסט אורח, עפרה הוד

אינדקס מקוון לשירה מתורגמת / פוסט אורח מאת עפרה הוד

אֶת המייל הבא קיבלתי מיעל לפני קצת יותר משנה:

"הי לאקס-תלמידותיי-היקרות, זה עתה סיימתי לתרגם ספר אירי מדכא להחריד, וכדרכם של ספרים איריים, שזור ציטוטים משירה. ואחרי שנברתי שעות באינטרנט ובספרייה כדי למצוא את השירים הנחוצים, החלטתי שאולי אפשר גם אחרת. בקיצור, הרעיון הוא להקים מסד נתונים פשוט למדי, שלתוכו נקליד (אנוכי ומתנדבים) נתונים בסיסיים לגבי כל שיר ומקום הימצאו (וגם מתרגם, שנה וכדומה). את השירים עצמם אסור להקליד בגלל זכויות יוצרים, אבל את שמותיהם ומיקומם בהחלט אפשר. כך יוכל כל מי שמתעניין לדעת אם שיר מסוים תורגם ואם כן – איפה למצוא אותו בקלות…"

אני לא מתרגמת ספרים איריים מדכאים ולא ספרים בכלל, ואני אפילו לא כל כך אוהבת שירה [גם אני לא – י.ס], אבל, אוי, אינדקסים. כמה שאני אוהבת אינדקסים.

ואז בא המשפט הבא, והוא כבר ממש הקפיץ לי את הפיוזים:

"ולעזרתכן אני זקוקה כי אקסל לא נראה לי מספיק יציב או נוח לעניינים כאלה. האם מישהי מכן מתמצאת במסדי נתונים מספיק כדי לתכנת משהו שכזה? אולי משהו באקסס כדי שיהיה נגיש לרוב המתנדבים?"

שירה זה מאמץ משותף

והסיבה שהוא הקפיץ לי את הפיוזים היא שהעולם מלא באקסלים ואקססים ועוד קבצים מקבצים שונים שאנשים טובים רוצים לחלוק עם העולם, אבל רוב הפרויקטים האלה גוועים אחרי זמן מה ומאבדים רלבנטיות בגלל חלקיות הנתונים או בגלל שגיאות שאף אחד לא טורח לתקן. ועוד דבר מעצבן קורה לפעמים: שהם לא נגישים למנועי חיפוש, ומה שגוגל לא רואה, אף אחד כבר לא רואה.

עד כמה שידוע לי, רק ויקי (כלומר פרויקט המבוסס על התשתית של ויקיפדיה, אבל עצמאי) נותן מענה לשתי הבעיות האלה. אז פתחתי ויקי, קראתי לו poetrans, והתחלתי להכניס בו חומר. אתם מוזמנים להציץ.

מי שרוצה להשתתף, כלומר להתנדב, מוזמן להציץ ב"שער הקהילה", שכתוב בו בערך כך:

מי שעורך בוויקיפדיה מוזמן לערוך גם כאן. לא צריך הרשאות אבל רצוי להירשם.

מי שלא יודע לערוך ולא רוצה ללמוד, יכול להקליד תכנים (כלומר עמודי שער ותוכן עניינים) בטכנולוגיות ידידותיות כמו Word,‏ Excel או Notepad  או לסרוק/לצלם אותם. אם תשלחו אותם ל-poetrans.editor@gmail.com, אנחנו כבר נכניס אותם לוויקי.

המדע הבדיוני חזה את שמו של מנוע החיפוש גוגל

תראו, אתם יודעים שאני לא בפייסבוק, ואולי התמונה הזאת למטה כבר יותר ויראלית מנגיף אבולה, ואולי היא כבר מסתובבת פה חמש שנים כמו הדואר זבל הכי נצחי, אבל היא בכל זאת משעשעת אותי.

אחד מספרי היסוד של חנון המד"ב המתחיל הוא סדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מאת דגלס אדמס, שלצערנו הרב עד מאד הלך לעולמו בגיל צעיר מדי. ובספר הזה יש שתי חוכמות מגניבות שהפכו לממים תרבותיים מהמעלה הראשונה. הראשונה היא Don't Panic, שתי מלים חשובות הכתובות בפונט ענק על כריכתו של אותו מדריך טיולים גלקטי, והשניה היא מחשב על עצום שמחשב מיליוני שנים את התשובה לחיים, ליקום ולכל השאר.

והתשובה, גבירותי ורבותי, היא… 42.

וראו מה הלכו חכמינו ומצאו לגבי מנוע החיפוש שאכל את כל מנועי החיפוש האחרים:

התשובה לחיים, ליקום ולכל השאר היא גוגל.

ותודה רבה מאד לחברתי לימור כהן על השעשוע הזה. כן ירבו 🙂

תערוכה בגלריה גרוס – מאוּרות

נועה רבינר, תערוכת "מאורות", גלריה גרוס

לפני כמה שנים למדה אצלנו בחוג לתרגום באונ' תל אביב סטודנטית מוכשרת מאד בשם נועה רבינר. בדיעבד התברר שתרגום הוא רק אחד מכשרונותיה האמנותיים הרבים (ולאמהות הפולניות שביניכן – יש לה גם תואר במשפטים): היא גם משחקת בקולנוע וגם כותבת קומיקס וגם ציירת מוכשרת.

בעוד שבוע נפתחת תערוכה שלה ושל קולגתה מיה וכטל בגלריה גרוס בתל אביב.

הפתיחה תיערך ביום שבת 31/3/2012, בשעה 19:00, בגלריה גרוס בתל אביב, בוגרשוב 86, קומה ב', והתערוכה תינעל ביום ראשון 22/4/2012.

מראה מראה שעל הקיר, איזהו הסרט המשעמם בעיר?

מראה מראה שעל הקיר, איזהו הסרט המשעמם בעיר?

סטיה מהנושא, פשוט כי למעט הבגדים המרהיבים, שלגיה החדש הוא בגדי המלך החדשים.

העיבוד, שקוראים לו "מראה מראה", היה הבילוי שלנו לשבת בבוקר עם מדורצ'יק ומדורצ'יקון. לשמחתנו נגמרו הכרטיסים לגרסה המדובבת וחשבנו שלפחות כך נוכל ליהנות מקולותיהם של הכוכבים המקוריים, אך במהרה התברר לנו שהקולות האלה, המקוריים, לא אומרים שום דבר מעניין. באמת, חוץ מהתלבושות המרהיבות ביופיין שעיצבה מעצבת תלבושות ותיקה אשר נפחה את נשמתה בתום העבודה על הסרט, למרבה הצער, כל שאר האלמנטים בסרט הזה מעוררים שעמום, תסכול, שאט נפש או בחילה.

הדיאלוגים צפויים, המשחק עצי במקרה הטוב, האפקטים משומשים, העלילה מתנחמדת עד זרא, ג'וליה רוברטס חביבה אבל לא מרשעת מספיק, ואני חושבת שיותר מכל הזדהיתי עם שון בין, שעושה הופעת אורח קצרצרה בסוף הסרט, ולכל אורך 2 הדקות שהוא מופיע על המסך, נראה כאילו הוא מייחל להניח שוב את ראשו על הגרדום של משחקי הכס, ובלבד שלא יצטרך להישאר בשעמומון הזה ולו שניה אחת נוספת.

בקיצור, שומר נפשו ירחק…

[גילוי נאות: מדורצ'יק בן השבע כן נהנה. מצד שני, הוא נהנה גם מהפסטיגל המעפן, אז אולי לא כדאי שתסמכו על הטעם שלו..]

הייתם מאמינים שעוף יכול להיות מעדן מלכים?

אני מתנצלת מראש בפני כל הצמחונים שבין קוראי, אבל הפוסט הזה הוא פוסט קרניבורי.

להוראה באוניברסיטה יש כמה יתרונות, וביניהם שהיא מקנה הזדמנות להכיר אנשים שאין הרבה סיכוי שהייתי פוגשת ככה בחבר'ה שלי, שרובם ככולם מתרגמים, אנשי הייטק ועורכי דין. אה, ורופאים. מקבץ שאמנם ישמח לבב אמא פולניה, אבל די מוגבל מבחינות אחרות.

רלי שולמן, מתרגמת ושפית, אלגונקווין

לדוגמה: לפני שנתיים הכרתי את רלי שולמן, שהיתה סטודנטית שלי בבית ברל. רלי, בניגוד להרבה סטודנטים אחרים, הפנימה את אחד המסרים העיקריים של הקורס שלי, "ארגז כלים למתרגם" – שהכי הרבה עבודה מגיעה דרך קשרים אישיים. ובעדיפות גבוהה, קשרים אישיים עם המרצה שלך לשעבר, שבמקרה מכירה אי-אילו אנשים שמחפשים מתרגמים…

רלי היא לא רק מתרגמת מוכשרת ואחראית, אלא גם שפית של אוכל צרפתי. וכשהיא התקשרה לפני שבוע לדרוש בשלומי ולשאול אם יש לי רעיונות איפה לחפש עבודה, ניצלתי את ההזדמנות להזמין את עצמי ואת מר מדור לארוחה במסעדה הצרפתית שבניהולה – אלגונקווין.

כך יצא ביום שישי בתשע בערב, אחרי שאיפסנו את מדורצ'יק ואת מדורצ'יקון אצל סבתא מדור וגמאנו את כל הדרך הארוכה עד מושב בניה (מושב באזור יבנה שאין לידו כלום חוץ ממתקן סודי כל כך שאפילו לעצור לידו את המכונית אסור באיסור חמור), הושיבו אותנו רלי ובעלה הסימפטי צביקה ליד שולחן מרווח ומואר, הגישו לנו תפריט מבטיח והתחילו לקיים.

מסעדת אלגונקווין, בבית שצביקה שולמן בנה בעצמו

האוכל היה מוצלח להפליא, והיעדרה המוחלט של פלצנות רק תרם לו. התחלנו בלחם וטפנאד – שבבית שלנו מגדירים אותו כפסטו זיתים. אני לא מעריצה גדולה של טפנאד בדרך כלל, אבל את הטפנאד של רלי אכלתי עד הגרגר האחרון. למנה ראשונה טרפתי בעיניים עצומות (מרוב עונג) מנה של כבד ברווז עם אפרסמונים ובצל מטוגן במחבת אובלית (איך קוראים לזה?), ואחר כך קוק-או-וין נהדר. זו היתה אחת הפעמים הראשונות בחיים שלי שאכלתי עוף שהיה מוכן, באופן מושלם, לכל עומקו, ולא יבש בחוץ ונא בפנים. מר מדור התענג בינתיים על שרימפס בחמאה ואחר כך שוק אווז בברנדי  (הוא אמר שהיה מאד טעים, אבל שהמנות שלי היו מוצלחות יותר…)

בין המנות עוד קיבלנו גרניטה אפרסקים, שזו כנראה מילה נרדפת לסורבה, ושגם היתה טעימה עד מאד. הקינוח היה אמנם טעים מאד,* אבל למען האמת הוא החוויר לעומת המנה העיקרית המוצלחת ובעיקר לעומת המנה הראשונה, שהיתה באמת נפלאה.

אחר כך עוד ישבנו וקשקשנו עם רלי ועם צביקה עד שתיים לפנות בוקר, כי הם לא רק יודעים להכין אוכל טוב, אלא גם להיות בני שיח מרתקים.

בקיצור, אלגונקווין אמנם ממש לא נמצאת על אם הדרך, אבל בחיי שהיא שווה את המאמץ.

ואההמממ…. שפים ושוקולטיירים מוזמנים להצטרף לכיתת התרגום שלנו בשנה הבאה. אבל סליחה, ייננים לא. אנ'לא סובלת יין.

אלגונקווין, משק 21 מושב, בניה

דואר אלקטרוני : shulmanz@inter.net.il

טלפונים: 08-9421042, 050-7306403 (יש לתאם הגעה מראש)

*הקינוח היה משהו פחזניתי. תהרגו אותי אם אני מבדילה בין פחזנית לקרמבו. כלומר לא מבדילה בצורה. בטעם ברור שאני מבדילה!

חמישי בקמפוס – מוח, האביב הערבי, צילום והחללית העברית הראשונה

זוכרים שכתבתי פעם למה אני אוהבת את האוניברסיטה?

אז הנה עוד סיבה לאהבתי כלפי המוסד הזה: יוזמה נהדרת של אוניברסיטת תל אביב לכונן את "חמישי בקמפוס" – בכל יום חמישי תוכלו להיכנס חינם לשלל הרצאות לקהל הרחב, בשלל נושאים. ויש גם הופעות וסרטים ותערוכות ושוק איכרים ודוכנים לקנות בהם דברים לאכול או ללבוש או למרוח על הפרצוף או כולם גם יחד.

להלן כמה מהאירועים ליום חמישי 24/11/2011 (מחר!) (תוכנית מלאה + הרשמה):

• הרצאות – על המוח, על היסטוריה אמריקאית, חג הסיגד, אביב העמים הערבי, מיקרוסקופיית אור, צילום כאמנות, הגנום האנושי והחללית הישראלית הראשונה (בתור חנונית מצויה, אני מתלבטת כמובן בין שתי ההרצאות האחרונות)
• סרטים  – הקרנה של סרטם הנהדר של האחים כהן (מתה עליהם! כפרה…) "אומץ אמיתי", ואחר כך עג'מי המוצלח לא פחות
• תערוכות – אמונה בתמונה, על טקסים ופולחנים בישראל
• הופעות  – בום פאם.

יש גם עמוד פייסבוק למי שנגוע במחלה הזו, ובעמוד הבית למטה אפשר להירשם ולקבל עדכונים כל שבוע.

שימו לב שאפשר להזמין כרטיסים, שיישמרו לכם בקופות עד חצי שעה לפני תחילת "המופע".

לא מקורי, אבל הטוויסט מגניב

לשם שינוי אמליץ על סרט.

ידידה שלי, נועה רבינר, מתרגמת ומאיירת קומיקס וגם שחקנית, שלחה לי לינק לסרט קצר בהשתתפותה: "נאמן למקור". הוא אחד מ-66 סרטים קצרים שהופקו במסגרת פרויקט 48 שעות, שמרוב עצלות ומקוצר זמן אני אתן לכם לקרוא עליו לבד. הסרט "נאמן למקור" מופיע בשורה השנייה.

אגב, סרט נוסף בהשתתפותה הוא "נשארתי בתל אביב", באותה שורה.

הרעיון לא חדש – תחליף זהה לאהוב נעדר. אבל הטוויסט באמצע מוצלח, והשחקנים עושים עבודה מוצלחת, וגם הצילום יפה. ויש בו משהו כל כך ישראלי, שזה כיף לראות.

כן תסתכל בקנקן – אמרי מעצב ספרים

אמרי זרטל הוא מעצב ספרים, בעיקר בכנרת-זב"מ אם אני מבינה נכון. והוא אכן עיצב גם את העטיפות של הספרים שאני תרגמתי למען הוצאה זו, כגון גבירתנו של היער, כשהיינו ילדים רעים, ממזרח לזמן ושבעה סוגי עמימות.

העטיפות שלו, לעיני הבלתי מקצועיות, מצליחות להיות צבעוניות ונקיות בו זמנית, ואיכשהו, רוח הספר שורה עליהן ברבדים גלויים וסמויים.

בימים אלה נפתחת תערוכה שלו , שנקראת "אמרי מעצב ספרים", במבואה של הספריה המרכזית באוניברסיטת תל אביב, ראו והזמנה וראיון עם זרטל.

 

תיקון חצות בהייטק

בליל שבועות האחרון, מר מדור ואני התחפשנו.

אה, כן. בשבועות. לא בפורים. פשוט, הזמינו אותנו לתיקון ליל שבועות בבית כנסת בירושלים, וקיבלנו הנחיות מנומסות אך תקיפות להתלבש "כמו לבר-מצווה". אז הוא שלף חולצת כפתורים לבנה ומכנסיים מחוייטים, ואני שלפתי חצאית שקיוויתי שהיא לא קצרה מדי, ואחר כך איפסַנו את יורשי העצר אצל הסבתא, ועלינו ירושליימה.

במהרה התברר לי שדאגתי לשווא: החצאית שלי היתה ממש אולטרה-מהוגנת בהשוואה למחלצות המינימליסטיות למדי שֶעטו חלק מהצדיקות שנוהגות לפקוד את המקום באופן תדיר יותר…

בכל מקרה, שמענו הרצאות מצוינות מפני הרב בני לאו, חברתנו נטע שפירא ואחיה הלל מאלי, ועוד כמה מרצים, על דמותה של המנהיגוּת בישראל.

טוב, לא בשביל זה התכנסנו כאן הערב. זה סתם, כדי שתדעו איך אני מרחיבה את השכלתי גם בלי לקרוא ספרות יפה.

נזכרתי בזה פשוט כי ענבל שגיב שלחה לינק נורא מצחיק ל"תיקון חצות", מין מילון התחכמויות הייטקיות המתארח בבלוג "חדר 404", של עידו קינן. אז לכו תקראו שם מהו "לוחמי הבטאות", "הוצאת דיבאג" ו"סיליקון ואדי".