אהרן מגד הוא עוד אחד שאני מוכנה לחרוג למענו מעקרונותי לא לקרוא ספרות יפה. בעיקר אני מחבבת את הספר "הגמל המעופף ודבשת הזהב", שמגולל את סיפורו של סופר ומתרגם שיום אחד נוחת בדירה מעליו מבקר ספרות השנוא עליו במיוחד. סערה בכוס תה, אתם אומרים? כן, בהחלט. אבל מצחיק ושנון.
למגד יש אוהדים רבים, ובעוד כמה ימים גם מקיימים באוניברסיטת תל אביב ערב ספרותי לכבוד הופעת ספרה של פרופ' נורית גוברין: "אהרן מגד: חסד החיים; דיוקנו של בן-הארץ כסופר עברי. מתווה לביוגרפיה (תר"ף-תש"י / 1950-1920)".
האירוע יתקיים באוניברסיטת תל-אביב, בנין גילמן, אולם 496, ב-31 בינואר 2012, בשעה 18:00.
להלן התוכנית לערב ההצדעה. ומתחתיה, אם תגללו למטה, העתקתי כמה קטעים מצחיקים מתוך "הגמל המעופף" שבהם מגד מספר, דרך עיניו של גיבורו קלמן קרן, על מלאכת תרגומה של יצירת המופת גרגנטואה ופנטגרואל [אני מתנצלת בפני קוראים חסודים – מדובר בקטע קצת גס…].
מנחה: ד"ר עודד מנדה-לוי
ברכות: ד"ר אורלי לובין – ראש החוג לספרות
דברים:
- פרופ' אבנר הולצמן
- המשורר מירון ח. איזקסון
- הסופר אהרן מגד
- פרופ' נורית גוברין
קריאה: השחקן אילי גורליצקי
הספר יימכר בערב זה בהנחה – הופיע בהוצאת כרמל.
הזמנה זו מהווה אישור כניסה ברכב דרך שער רמנסיאנו (4) קוד כניסה: 232630
ציטוטים מתוך הפרק "עיבורו של ראבלה", מתוך "הגמל המעופף ודבשת הזהב", מאת אהרן מגד, עם עובד, 1982.
… שברתי את ראשי על מציאת שם עברי קולע ל-braguette של גרגנטואה בפרק השמיני, המספר על המלבושים שתפרו לבן הנפילים בן עשרים ושניים החודשים; כלומר לאותו פריט בלבושו המכסה, כעלה תאנה, את "האבר הטבעי" שלו – ושאבותינו הצנועים בגטאות רומא, פרנקפורט ואמסטרדם לא נזקקו לו ולכן גם לא נתו לו שם בלשון הקודש. שש עשרה אמות ורבע של אריג – כך נאמר בפרק הזה – נדרשו כדי לכסות אותו אבר אבירי של גרגנטואה, שהיה "כקרן השפע, תמיד שוקק, עסיסי ומפיק שרף, תמיד פורח ופורה, שופע צוף, עתיר אבקנים ועליים, כלי מלא מנעמים, תאווה לעיניים!" – וכסותו, לפיכך, היתה רבת מידות, לאורך ולרוחב. "ומאובסת היטב". איך אתרגם אפוא את ה-braguette הזה, תרגום שיהיה מדויק, חינני, ונוח להיגוי? – שָׂקְאֶשֶך? – אבל שק הוא רפוי מדי; זמַמְזַיִן? – צירוף וולגרי מדי; נְדַנְאֶבֶר – קשה לביטוי; אולי כִּיסאֶבֶר, אם כן – שם קצר, קל, נשמע "טבעי"? ואיך אמצא שם עברי נוסף לאבר עצמו – הדרוש כאן כל כך – לאחר שכבר כיניתי אותו זוקפן, חדרן, קדחן, פוקקן, נקניקון, חוטר, ציץ, ניצן, ואפילו מגדל-עוז, מקל-שקד ועציון-גבר? – הלא ראבלה יש לו לא פחות מ-38 שמות חיבה לאותו אבר רעבתן שיש לו לאדם!…
אדם עושה שגיאות בחייו. תרגום זה [של "גרגנטואה"] הוא צעידה על ארץ אבנים. תעיה בגיאיות ובנקיקים. טיפוס על הרים זקופים ומחודדים. אתה הולך ומועד, הולך ונופל, בכל צעד וצעד. כל מילה שלישית – פח יקוש. רגליך נשברות, ברכיך נפצעות, חוטמך זב דם… אך העברית של התרגום, הרי חייבת היא להיות עשירה כשפת המקור – שופעת, קוצפת, גולשת על גדותיה לעתים, משתוללת ומתהוללת לעתים, פרוצה בצחוק בופוני, ועם-זה מלומדת. גדושה בקונוטציות מִרבדים עתיקים ועממיים של הלשון.
כן, תרגום זה כיף, אבל לפעמים גם יורקים דם… 🙂