ראיון עם מו"ל על תרגום ספר פנטסיה

פורסם: 17/11/2010 ב-9. מדע בדיוני ופנטסיה, לבטי תרגום
תגים: , , , , ,


יש בארץ מעט מו"לים שמוציאים מד"ב ופנטסיה. ומתוכם, מעטים חושבים שמלאכת התרגום של ספרים כאלה צריכה להיעשות באותה מידת הקפדה שבה מתרגמים ספרים מז'אנרים אחרים.

ולכן היה מעניין לקרוא את הראיון עם לירון ברגר על  תרגומו של הספר "יומו של הדרקון". ברגר הוא חובב פנטסיה שהקים הוצאת ספרים בשם "השראה" והוציא לאור ספרי משחקים. הראיון אמנם אינו חדש – 2005 – אבל הוא שופך מעט אור על האתגרים המיוחדים בתרגום מונחים ומושגים בספרי פנטסיה ועל תהליך העבודה עם המתרגמת, נירה ברק.

מתוך הראיון:

במהלך הבחירה בשפה המתאימה לספר פנטזיה, איך החלטת על המילים? האם חששת להשתמש במילים עתיקות מדי, שאולי הקוראים לא ידעו את משמעותן בקריאה ראשונה?

לירון: תרגום של ספר כזה נותן לך תחושה של אהבת השפה. תהליך של תרגום הוא בעיקר עניין של למידה – ישבתי עם המתרגמת וניהלנו דיונים על הבחירות במילים שונות, כי עניין אותי לשמור בתרגום על רובד הלשון. הרבה ביטויים למדתי תוך כדי התרגום, וניסינו לשמור על סגנון השפה בהתאם לדמויות: חלק מהן, כמו הגמדים, מדברים ביניהן בשפה ברובד נמוך יותר ועם דמויות אחרות בלשון יותר גבוהה; זה היה מסובך מאוד. ניסיתי במודע להגביל במהלך הספר את גובה השפה – ללא ביטויים או מילים שיפסיקו לקורא את רצף הקריאה – ואני חושב שלמרות זאת יצא ספר עם שפה מפותחת מאוד. ככלל, תרגומים כמו "שר הטבעות" היו בעיני צעד אחד יותר מדי, מבחינת גובה השפה. רציתי ליצור מצב שהקורא יוכל להיכנס לספר, בלי לקרוא את אותו משפט פעמיים.

לקריאה נוספת

תגובות
  1. eilonvi הגיב:

    המממ… לא ידעתי שפרסמו את Warcraft לעברית! בכל מקרה, תרגומים של ספרי פנטסיה לעברית הופכים את כל נושא הקריאה ליותר נגיש אצל בני נוער וילדים, וגם מעשיר את השפה העברית – אבל זה ברור 🙂

    • קראתי בעניין את העבודה שלך בנושא אידיאולוגיה בתרגום מד"ב. בסוגיה השחוקה של המשלב, דווקא – קצת הופתעתי לקרוא שבדור הוותיק הייתה אידיאולוגיה מפורשת להגביה את המשלב, הנחתי שזה פשוט איכשהו מה שהיה נהוג (אמציה פורת וה"תרכוסים" שלו!). יעל, נתקלת בנימוקים להגבהה הזאת, או שלא חשבו שזה דורש הנמקה?

      • ההנמקה היתה הנורמות, והאידיאולוגיה. על רגל אחת, האידיאולוגיה היתה להנחיל לקוראים עברית, ולא סתם עברית אלא עברית יפה, עשירה, על כל מכמניה. הספרים היו אמצעי, לא מטרה בפני עצמה, ולכן כל דרדק דיבר כגביר.
        יש גם טענות שהמתרגמים חששו שאם הם יתרגמו בסלנג, יאשימו אותם באי ידיעת עברית. אבל אלה הנחות. לא יודעת עד כמה הן מבוססות.

כתיבת תגובה